חכמינו ז"ל עסקו בסוגיה של פדיון שבויים ושאלו מה קודם רבך\מלמדך או אביך והתשובה הידועה לכם הינה מלמדך, הייתכן? שהרי היום כל תלמיד יבחר לשים את מורו במקום האחרון או בכלל לא, אבל מר וייס יתכן, בוודאות יתכן , כשלנגד חז"ל עמדה דמות המופת של המורה הנערץ על תלמידיו, מורה שכמותך אשר נטל חלק מהותי בעיצוב דמותנו בשנים המעצבות שלנו כתלמידים.
האם זה בגלל שלימדת פיזיקה טוב יותר מאחרים, לא! זה בגלל שאצלך פעלו 2 ווקטורים חזקים בצימוד, האחד אהבת ההוראה והשני אהבת התלמידים, ואלה הם שהפכו אותך ליקיר ומיוחד בעינינו.
בשיחתי עם רעייתך בירנית שתאריך ימים למדתי משהו על אהבת ההוראה ואהבת התלמידים. רעייתך אמרה שבסדר החשיבות תמיד ההוראה והתלמידים היו אצלך במקום הראשון. איך ביטלת חופשות משפחתיות, או במקרים מסוימים קיצרת חופשה, איך צברת מעל 6 חודשי חופשה ושביקשו ממך לצאת לחופשה ארוכה לא היססת וויתרת על החופש שנצבר ללא כל תמורה. רק אז הבנתי שאהבת אותנו לא פחות משאנו אהבנו אותך.
בעת שביקרתי אותך בבית החולים אמרת לי שאתה נפעם ונרגש הכיצד תלמידים שלימדת לפני למעלה מ 30 שנים כמו יוסי ארואסטי, יובל כהן ואחרים סועדים אותך על בסיס כמעט יומיומי, אמרת "אשרי שזכיתי בתלמידים שכאלה".
לא מר וייס, אשרנו אנו שזכינו במורה שכמותך אשרנו אנו שזכינו לתמוך בך בימיך האחרונים. כל הזכות הינה שלנו שהיינו תלמידיך שזכינו לחסות בצילך. אתה היית לנו העוגן, אתה היית לנו המגדלור בשנות בחרותנו.
למרות רגעי הקשיחות והמינוסים שרשמת ביומנך השחור ידענו שאתה לב אחד גדול מלא רגש, חמלה ואהבה.
בתאריך 19/6/2008 מחזור כ"ג קיים כנס מחזור ואתה היית אורח הכבוד. כ"כ התרגשת בכנס ואיך זכרת את מרבית השמות של התלמידים או אירועים מיוחדים בחיי התלמידים.
בכנס זה נשאתי נאום שנגע לחיי היום יום של התלמידים ופרק מיוחד שסיפר על הממשק בין התלמידים למורים בעיני התלמידים ואני מצטט את הפסקה האחרונה בנאום :
"ואחרון חביב בכיר המורים מר וייס היקר אנו התלמידים מוקירים, מעריכים ואוהבים אותך ומאחלים לך בריאות ואריכות ימים ומקומך בגן עדן מובטח - ראה כמה סנגורים יש לך".
תנוח על משכבך בשלום